| החלטתי להשתתף במרתון פריז 2010 , 42 ק"מ ו195 מטר. הצעד הראשון היה להירשם למרתון, להזמין טיסה ומלון.זהו, אין דרך חזרה, צריך להתחיל להתאמן.הרבה ריצות ארוכות בכל מזג אוויר. האימונים היו בעיקר מסביב הקיבוץ, בשדות ובחוף הים. אימונים שנמשכו כ-12 שבועות ומעל 1000 ק"מ.דרך האינטרנט, התחילה להתגבש קבוצה של 30 רצים ורצות.השבועות עוברים ואני מקפיד על האימונים ונזהר לא להיפצע.שבוע אחרון מגיע, מוריד את העוצמה של הריצות ומתחיל לאכול פסטה כל יום.מעלה את המשקל ב 2 ק"ג, לא נורא זה ירד במרתון.יום הטיסה מגיע, יום שישי. אני פוגש את החברים בנתב"ג , מתחיל להתרגש.מגיע לפריז, מרגישים את האווירה של המרתון ברחובות. תמונות והזמנות לתושבים לאירוע בכל מקום. מגיע למלון, מניח את מזוודה ונוסע ישר לתערוכה EXPOשל המרתון כדי לקבל "מספר הרץ", הצ'יפ (מכשיר קטן ששמים על הנעל שתפקידו למדוד זמנים ופונקציות אחרות).אלפי רצים מכל העולם כבר נמצאים. ארגון למופת, תוך דקה אני מקבל את כל הציוד ויש לי זמן להסתובב בכל הדוכנים, להתעניין, להתעדכן ולקנות.ארוחת פסטה כיד המלך מתקיימת בתערוכה. זהו, החגיגה מתחילה!!המלון שלי נמצא 5 דקות מהזינוק וגם מבית כנסת הגדול של .Neuilly בשבת, אני מגיע לבית הכנסת, בו מתפללים עשירי פריז. התפילה יפה מאד, בקהילה מעל 800 מתפללים. בסוף התפילה קידוש, סעודה שלישית עם ארוחה ושיעור, לא יכולתי לצפות ליותר בשבת.יום ראשון, יום המרתון, השכמה מוקדמת, ממרפסת החדר שלי, רואים "גברת מגדל אייפל", מקום טוב לתפילה כאשר ברקע השמש מתחילה לעלות.בארוחת בוקר, העמסה אחרונה של פחמימות ויציאה לנקודת הזינוק.בחוץ 8 מעלות. לא יאומן, בכל מקום רואים רצים הולכים לאותו כיוון, לבושים בניילון שקבלנו בתערוכה ובגד נוסף.מגיע ל- Champ Elysee , 40.000 רצים מצטופפים.אדרנלין כבר מגיע ללב, לשרירים, אין איבר בגוף שלא מתרגש.אני נכנס למקום הזינוק שלי. המקומות מחולקים מראש לפי הזמנים של כל אחד. כולם מחייכים, שרים, מאחלים הצלחה אחד לשני ומחכים.לפני עומדות חמש בחורות ישראליות ושרות בעברית ורוקדות. כל אחת מהן לובשת חולצה עם תמונה של "גלעד שליט". אני לובש חולצה עם תמונה לזכר החייל "אורי חן" שנרצח לפי חמישה חודשים קרוב לביתו בראשון לציון. למעשה כל קבוצתי (30 רצים) לובשים אותה. האבא של החייל, "טוני חן" נמצא איתנו וגם רץ את המרתון. ההתרגשות כל כך גדולה שדמעות מתחילות להופיע אצל חברי הקבוצה.שומעים את שריקה הזינוק, הראשונים יצאו, לוקח לי 12 דקות בהליכה איטית להגיע לקן הזינוק.זהו, מתחיל לרוץ, הרגע שכל כך חיכיתי והתאמנתי לקראתו מתממש.ב-3 ק"מ הראשונים, הרצים מתחילים להתפשט, זורקים את הניילון והבגד המיותר. ערמות של אלפי בגדים, שהעירייה תאסוף ותחלק לנזקקים.החלטתי להתחיל לאט, צריך מאד להיזהר לא להחליק על ניילונים.נקודות מים כל 5 ק"מ כמו שעון. בכל זמן נתון, אני נמצא עם אלפי רצים.עברו 10 ק"מ, ברחובות פריז ניתן לראות בניינים, אחד יותר יפה מהשני, כל אחד עם ההיסטוריה והאומנות שלו. עברנו את ה"Bastille" (מהפכה הצרפתית) ונכנסים לפארק Vincenne, המפורסם ממרוצי הסוסים. 250 אלף אנשים נמצאים לאורך המסלול ואין מטר פנוי. תזמורות, מקהלות, רצים מחופשים לא מפסיקים להוסיף גוונים לאירוע. בק"מ 21 , הבן שלי, גיא מקבל sms על מצבי. בעזרת הצ'יפ שקשור לנעל שלי, הנתונים עוברים למחשב ששולח ישר לפלאפונים בכל העולם.גיא מקבל את ההודעות גם בק"מ 30 ו- 42 ומודיע לשאר המשפחה.בק"מ 22 עשרות סטודנטים לריפוי ועיסוי מציעים עיסויים לרצים, אני מסתכל, מופתע? מה פתאום באמצע המרוץ, כנראה שצרפתים רבים נרשמו למרוץ כיום כייף ובאו ליהנות מכל רגע. אני לא חושב בכלל לעצור וממשיך. בק"מ ה- 28, עובר על יד "Notre Dame De Paris "Cathedrale ובק"מ 30 מצדיע ל"מגדל אייפל", מגיע לפארק ""Boulogne. בקטע האחרון, הקהל ממש צמוד אלינו, אלפי אנשים שרים. בק"מ 40 , רק בצרפת זה יכול לקרות, שולחנות ארוכים עמוסים בגבינות וביינות משובחים לרצים. כמובן אני מדלג על הפיתוי.הנה מתחיל לראות את ה-Arc De Triomphe" ".קו הסיום מתקרב, לא רוצה שזה יפסק, רוצה להמשיך בחגיגה, אבל אין מה לעשות , חוצה את הקו הסיום 42 ק"מ ו-195 מטר. שיפרתי את השיא שלי, 4 שעות 9 דקות.חיוכים על הפנים של הרבה רצים. בארגון למופת מורידים לנו את הצ'יפ מהנעל, מקבלים מדליה, חולצת המרוץ, ניילון לשמירת חום הגוף, מים ופירות.חוויה אדירה שמסתיימת, חלום נוסף שהתגשם.
|
