|
חודש וחצי לפני המרתון, עם תוכנית ובשיא הכושר, הייתי בדרך למרתון, אלה שפתאום בגלל סיבות משפחתיות, נאלצתי להפסיק את התוכנית ולהוריד בצורה משמעותית את הריצות השבועיות.
חשבתי לעצמי,זהו, הלך המרתון, הלך המרתון.
שבועיים לפני המרתון הלכתי לישון וקמתי עם רעיון חדש.
למה לוותר על המרתון? אמרתי לעצמי, "צא לריצה ארוכה ותבדוק מה קורה איתך".
שבועיים לפני המרתון ביום שישי, אני מבצע את הארוכה הראשונה 30 ק"מ, וביום שישי לפני המרתון את הארוכה השנייה 34 ק"מ, ריצות לפי ההרגשה. הכול עובר בסדר ואז אני מחליט לרוץ את המרתון כאימון לפי ההרגשה, בלי שעון ובלי לחץ.
יום המרתון מגיע, אני פוגש את החברים בערב פסטה, כולם מחייכים , אפשר להרגיש לחץ באוויר והרבה ציפיות. לחלק מהם זה מרתון הראשון ולאחרים התוצאה חשובה. זה נורמאלי אחרי חודשים קשיים של אימונים.
לכל אחד מהם מגיע חיבוק גדול מאהבה.
אני מרגיש טוב, לא להיות בלחץ. בשבילי זה יהיה עוד ארוכה ואומר לעצמי שכל תוצאה מתחת ל- 4 שעות יהיה נהדר. אבל בכל מקראה מרתון זה מרתון ,צריך לתת לו כבוד,להגיע עם תכנון ולהיצמד אליו.
הנה אנחנו עומדים בקו הזינוק, מחייכים ושמחים, מזג אוויר מעולה,
יצאנו לדרך. ממש כיף לרוץ בלי לחץ, אני מקפיד לא לעלות את הדופק ורץ באותה מיהירות. אני פוגש חברים לריצה, חברים מתל אביב באו לעודד וללוות וזה הופך את כל האירוע לחגיגה גדולה.
בק"מ 21 , אחד מהרצים מבקש ממני אם אני מסכים שהוא ירוץ איתי, מרתון ראשון שלו, אני מסכים בהחלט. בק"מ 23 , קבוצה של שוטרים רצים לפנינו, והם בהחלט רעשנים. המוביל כל הזמן נותן הוראות, "להגביר, להאט, לקחת ג'ל, ככה כל הריצה עד שאחד מהקבוצה שלו אומר לו: אתה יודע מה את צריך לעשות עכשיו ,המוביל שואל מה? השני עונה לו : תשתוק!
אני לא יודע מה קרה לי ברגע הזה אבל לא הפסקתי לצחוק ולא נעים לי. המוביל מסתכל עלי כמו שהוא רוצה לתת לי דוח על הפרעת תנועה, ואני, לא מפסיק לצחוק.
כנראה נמאס לו והוא מגביר את הקצב שלו ושל הקבוצה.
הבחור שביקש ממני לרוץ איתי, מציע לי לתת ספרינט ולעבור אותם, אבל אני אומר לו,אל תדאג, תחכה יש עוד הרבה זמן,בוא נשאר באותו קצב ונעבור אותם בהמשך. בק"מ 28 עוברים את הקבוצה והם כמובן מגבירים ועוברים אותנו שוב. הבחור שואל אותי, מתי מגבירים, אני עונה לו , רק בק"מ 35 . והנה מגיעים לק"מ ה 33 ובלי להגביר את המהירות אנחנו עוברים אותם והוא מדי פעם מסתובב ואומר לי, הם מתרחקים. בק"מ 37 , הוא שואל אותי האם להגביר את הקצב, אני עונה לו, אני נשאר באותו קצב אבל אם אתה מרגיש טוב , קדימה המרתון מתחיל עכשיו. והנה הוא מתרחק ממני, איזה כיף לראות אותו רץ קדימה. לקראת הסוף,אני מקבל עידודים מהקבוצה הנפלאה שבאה מתל אביב, אני עובר את קו הסיום, שמח ומחייך. עמדתי ביעד שלי,עוד מרתון נהדר מסתיים.
אני פוגש את החברים במתחם הסיום, אלה שזה המרתון הראשון שלהם ואלה שבאו לתוצאה והשיגו אותה, שמחת חיים וחיוכים, חגיגה גדולה, כולם מחבקים אחד את השני.
מזל שהלכתי לישון וקמתי עם רעיון חדש
|
