| דברי דינה
ערב לפני המרתון , הזמנתי את רוני,המלווה שלי ואת עמית פרלמן חבר שלו לארוחת פסטה מסכמת.. הייתה אוירה נעימה ונרגשת עמית , חברו הטוב של רוני יצטרף אלינו לריצה ,לתגבור..וגם אהרון , שאותו זכיתי להכיר ממש יום לפני וגיליתי בן אדם מקסים ,מסתבר שגם הוא יתלווה אלינו למרתון.. תחושת ביטחון של אנשים שלדעתי אפשר לסמוך עליהם ,הציפה אותי.. חייבת ללכת לישון
4:30 בבוקר אחרי שזינקתי מהמיטה , הלב מתרגש , הרגליים דרוכות להתחיל, יצאנו מהבית..
הגענו למתחם של המרתון.. רעש, המולה,אנשים,תקשורת,הפנינג, ,צפצפות, רעשנים, דיבורים,ועוד אנשים... אבל כל ההמולה הזאת נגמרה שנייה אחרי יריית הזינוק.. מתחילים לרוץ, המסע התחיל.. ופתאום הכל שקט.. רעש ההמולה הוחלף בשקט מרוכז של הרצים שזה עתה התחילו את המרתון ..ודרך ארוכה עוד לפנינו..אם עד עכשיו בקושי שמעתי את עצמי.. עכשיו אני שומעת את עצמי הפנימי הכי חזק שאפשר..אני והגוף שלי בריכוז מוחלט יחד עם עוד אלפיי רצים.. אותם אני שומעת היטב.. את נקישות הרגליים,את הנשימה הסדירה.. אני ורוני רצים ..אני תופסת קצב טוב ואהרון אומר להאט את הקצב , לא להגביר, זהו יום שרב.. חייבים לשנות את הגישה למרות היעדים שמציבים לעצמנו.. ....אנחנו רצים שומעים אנשים שנשברים ועוברים לצד הדרך ,אפילו ניגרים ורצים מקצועיים שגילו שלו יעמדו ביעד הפסיקו את הריצה
,דיווחו על פצועים, ידענו שהשרב כבד.. וזה ממש לא לטובתינו.. מכוח ההרגל אני מרימה קצב ושוב אהרון אומר לי להאט..חכמי ריצה תמיד אומרים שבמרתון כזה הריצה בעצם מתחילה רק בק"מ ה37
אני קשובה לאהרון ומבינה שלא אוכל לעמוד ביעד שרציתי.. אבל אני נהנת וטוב לי.. וכולם מעודדים אותי..ממשיכים ורצים.. ומחייכים בשלב מסויים המלווה שלי, רוני מוריד קצב, אני מבינה שהכאבים הכריעו אותו והוא לא רצה לעכב לי את היעד וכמו גבר אמיתי העביר את שרביט הליווי לחברו הטוב, עמית, עמית שהוא חסר נסיון מוחלט בליווי ,לקח את השרביט וכמו לוחם לקח את המושכות והמשיך איתי את המרתון..שמעתי פתאום את אחד הרצים שהבנתי שהוא מבית גבריאל,רץ ושר , כל הדרך הוא שר..צחקתי , גם אני הרבה פעמים שרה אם לא בקול אז בליבי.. אבל כנראה שהאמרה של חכמי הריצה אכן הייתה נכונה ופתאום בק"מ ה37 הרץ המזמר נשמע פתאום בקול חלוש..התעייף לגמרי בקושי שמענו אותו.. בדרך היו כאל שעברו להליכה ,היו כאלה שעצרו.. אהרון, כל הזמן הזכיר לנו לשתות הרבה ולהמשיך בקצב אחיד.. לא מהר מדי לא לאט מדי ..ק"מ אחרונים לעבר קו הסיום,גם אני הרגשתי כבדות בק"מ ה37.. אבל מי אני שאתן לכבדות להכריע אותי.. האימונים היו הרבה הרבה יותר קשים אז הקרב יחסית די קל.. אנחנו ממשיכים תכף נגמר אני לא מאמינה שזה הולך להסתיים 5 חודשים מפרכים של אימונים חוסר אמונה קנייה של משקפיים ורודים ותכף מסיימים..מטרים אחרונים והגענו!! קו הסיום ...פפפפפפפ 42 ק"מ הסתיימו ב4 שעות ו25 דקות .זה נגמר.. ביתי ,לינוי שבהשראתי החלה בעצמה לרוץ ואף עשתה 5 ק"מ,חיכתה לי והנה היא טופחת לי על השכם , אנשים לחצו לי ידיים ואיחלו לי מזל טוב וכל הכבוד.. ,הרגשה מדהימה , רציתי לעצור את הרגע.. הרגע בו אתה מרגיש שניצחת את מה שלא האמנת שלעולם תצליח..הרגע שבו כולם מחבקים אותך..ואומרים שאתה אלוף.. אני לא אמת צריכה שיגידו לי שאני אלופה..באותו רגע רק רציתי לחבק את הבנות האהובות והיקרות שלי בכל הכוח שנשאר, ולהגיד להן תודה שהן כל חיי..תודה שהן תמכו בי לאורך כל הדרך..ושגם אני תמיד אהיה שם בשבילן בכל מסע שיעברו בחייהן כמו שהן בשבילי..אולי אני לא רואה אבל הלב שלי מרגיש ורואה הכל..
בנות יפות שלי נכדים שלי משפחה אהובה תודה ענקית אתם הכוח שנותן לי לרוץ קדימה..תודה גדולה לטוני יקירי על התמיכה והעידוד האינסופי, תודה למי שעזר וליווה אותי בכל הדרך הזו, תודה לעמית פרלמן על ההתגייסות ברגע האחרון והליווי המסור במרתון, תודה לאהרון המקסים והיקר לעצות החכמות שלך לאורך כל הריצה..והתודה הגדולה ביותר לאחד והיחיד רוני מלמלה ,המלווה הצמוד שלי איתו עברתי את כל המסע הגדול הזה בגשם ובסערה ,בימים טובים ובימים קשים תמיד ליווה אותי, תודה על היותך חיובי ונחוש .. ההצלחה שלי היא ההצלחה שלך , והגביע הוא גם שלך
זכיתי במקום השלישי בקטגוריה שלי, גאווה של שנינו!
לפעמים באמת חלומות מתגשמים ,התחושה מדהימה תחושה של הקלה.. והעיניים מביטות קדימה אל היעד הבא..תודה לך אלוהים על היכולת לתת לי להאמין ששום דבר לא יעצור אותי..
דברי אהרון
דינה המדהימה, כמו שכתבת ריצת המרתון היא רק הסיום של תקופה אימונים קשים שדורשת הרבה משמעת, ויתורים ואהבת לריצה. זכיתי לרוץ לידך ולהכיר אישיות יוצאת מהכלל. מרתון זה קשה, זה לא משחק ילדים והתנאים במרתון הזה היו מיוחדים. לאורך כל הריצה לא היה אצלך סימן של עייפות , להיפך החיוך מדהים שלך הקרין על הצוות וזה היה ברוך שתצלחי באתגר. בק"מ 36, אני ניסיתי להגיד לך, "בוא נעצור שיינה ונשתה", באמת זה מותר!, אבל אתה ענית לי " לא, לא עוצרת ,ממשיכה", אני מסתכל עליך וחושב לעצמי " אהרון, יש פה אישיות מיוחדת , אישה עם כוחות נפשיות ופיזיות יוצאות דופן, מרוכזת ודבוקה למטרה, תעשה מה שהיא אומרת". עוברים את הקו הסיום ופוגשים מיד את הבנות שלך, יפות, מחייכות, כמו האימה שלהם, נסיכות אמתיות . רגעים של אושר שתזכרי כל הזמן, אין כמו מרתון ראשון ועיקר לסיים אותו עם חיוך.
אני מודה לך שנתת לי את הזכות לרוץ אתכם, הכרתי עוד 2 חברים לחיים, עמית ורוני אנשים עם לב זהב ואהבה אינסופי לזולת. אומרים "תצמא לך רב", אני מצאתי דוגמא אישי לחיים ולאהבת הריצה. באהבה, אהרון
|
