| המחשבות שלי עוברות כבר לאולטרה מרתון(61 ק"מ) שיתקיים בעוד 10 ימים בשטח של קיבוץ הזורע.
כבר למחרת המרתון, אני מבצע הליכה של 4 ק"מ ובשבוע הקרוב אני מגיע ל 20 ק"מ ריצה.
ב-10 ימים האלה, אני מנסה לעלות במשקל, כאשר הכיוון הוא לאכול הרבה ירוק ופחממות כדי להחזיר לגוף את הסוכרים ומלחים.
ריצה של 61 ק"מ דורשת תוכנית מדויקת של הריצה בכל שלב ושלב. זה אומר לחשוב על מהירות ,לדעת מה לאוכל,מתי לאכול, ולחשוב על מצבים לא צפויים וכבר להכין פתרון לכל מצב.
לפי עצה של חברי לריצה, דורון, אני מחליט לרוץ בלי תיק גב, אסתפק בהספקה שבתחנות המפוזרים במסלול. בכל מקרה אני מכין חגורת מים שאני משאיר בזינוק והמארגנים דואגים להביא אותה בק"מ ה-30. תכנון טוב שיתברר נכון בהמשך. לגבי הקצב, אני מחליט לרוץ לפי ההרגשה, לנסות לא לעלות את דופק כדי לשמור על ריכוז סוכר בדם וכך לא לעבור את סף חומצת חלב.
בוקר יום שישי, 5 בבוקר, מזג אוויר נפלא, אני נמצא עם עוד עשרות רצים בקו הזינוק, שמחה מיוחדת עוטפת את כל האירוע. יצאנו לדרך, כל אחד בקצב שלו, אני מדקלם מהר את התוכנית שלי, רצים בחושך עם פנסי ראש,קצת קר, לובש עוד פעם כפפות. אני לא מכיר את המסלול אבל אמרו לי שהמסלול לא פשוט והוא כולל קטעים עם אבני רומי.
אני נזהר לא ליפול ופוגש גם כמה עליות נחמדות בדרך. התחנות מסודרות ואני מקפיד לעצור לכמה רגעים ולהעמיס משקי אזוטוני, ג'לים וביגלה. בסך הכול באתי כדי להינות, לבחון את הגבולות שלי ומטרתי היא כמו תמיד לסיים עם חיוך והרגשה טובה. מגיע ל ק"מ 30 ,כבר שעה 8:20 , מתחיל להיות חם, אוסף את החגורת מים וממשיך במסלול כאשר מלווים אותי עכשיו 3 חברים שפגשתי במקרה והם החליטו לרוץ איתי עד סוף הריצה. ההרגשה נהדרת, הק"מ עוברים , אני מגיע לק"מ ה-45 ומרגיש נפלא אבל אני מחליט לא לעלות את המהירות, הגוף יכול אבל הראש אומר להיצמד לתוכנית כי אני נמצא באזור הקילומטרים שאני לא מכיר וכל דבר יכול לקרוא גם בק"מ אחרונים.
עלייה אחרונה, וירידה לשביל הקיבוץ,אני עובר את קו הסיום עם חיוך ענק.61 ק"מ של כיף, 61 ק"מ של חגיגה.
הריצה הפכה בשבילי לדרך חיים וכל ריצה היא מתנה שבה אני מנסה להנות כמה שיותר ומקווה שזה ימשך עוד הרבה שנים ואוכל למצוא אתגרים חדשים
|
