| למרות האזהרות על החום הכבד שהתפרסמו בכלי התקשורת בימים אחרונים, 15 אמיצים מתייצבים לפנות בוקר בלטרון למסלול מדהים ביופיו, ריצה שטח של 32 ק"מ.
כמה דקות התארגנות והיכרות מהירה בין החברים. בחושך מוחלט נשמעים עמית, שחר, דורון, דן, דבורי, שי ש, רונן, מיקי, מרדכי, מיכאל, שי, נדב, משה, גיא ואהרון.
יש חברים חדשים, זה היופי בריצות שטח, יהיה מספיק זמן לרוץ אחד על יד השני ולדבר. מי שמצטרף לריצות שלי, יודע שרצים בקצב דיבור.
למרות שעשרות שנים של ניסיון בריצות מרוכזים כאן, אפשר לחוש את ההתרגשות ואת השמחה לקראת המסלול. יצאנו לדרך, שביל ישראל מוביל אותנו בעלייה קטנה לאורך מנזר לטרון, הידוע יותר בשם מנזר השתקנים, מבנה מפואר ומטופח. אחרי כמה מאות מטרים, אנחנו עוזבים את סימון שביל ישראל שממשיך בעלייה לנווה שלום, נפגוש אותו כמה פעמים יותר מאוחר. ירידה קטנה ונחמדה בין המטעים מביאה אותנו לחציית נחל נחשון. אנחנו פונים שמאלה ועוברים בין הכרמים- מלא אשכולות המחכים לבציר שיהפוך אותם ליין משובח, תחושה של פרובנס בצרפת. מזג אוויר קצת קריר, התווי מישורי, כיף של חימום. עוברים את מעין "עין חילה", אין מים אבל יש שולחנות ומקום יפה לפיקניק באמצע היער. נקודה הבאה, היא מעיין "עין מסילה", בריכה קטנה ונחמדה. אחרי 7 ק"מ מגיעים למסילת ציון, חוצים בזהירות את כביש 38. דרך הג'יפים לפנינו, שביל רחב בסימון אדום וטיפוס של 3.5 ק"מ עד בית מאיר. אני שומע סביבי בלחש "עליה רצחנית, תחכו לי למעלה", "אל תשאיר אותי לבד". לדעתי בכל ריצת שטח, צריך אתגר וחוויה והנה הגיע הזמן לקראתם. אנחנו עוד בחושך למרות הירח המלא, 2 הק"מ הראשונים ממש קשים, שומעים את הנשיפות הולכות ומתחזקות. כמה בודדים בריצה מהירה כבר מטפסים, אחרים בהליכה–ריצה עוקבים אחרי הנצנצים שמתרחקים אבל כולם נפגשים בסוף העלייה הראשונה, עם חיוכים, נכון, רק בסוף העלייה היו חיוכים. עוד 1.5 ק"מ, מגיעים לפסגה, "שמורת המסרק" ליד בית מאיר. המשך המסלול לוקח אותנו על שביל רחב בסימון שחור לאורך רכס הצפוני עד שואבה. הזריחה מתחילה, היער מתעורר, היופי במיטבו ואנחנו זוכים לתצפיות מדהימות על הנוף. אני כבר מזהה כל שביל שמתחתינו, מדמיין ומתכנן את המסלולים העתידיים. השביל לוקח אותנו בירידה לשואבה, עצירה לתמונה משותפת מאפשרת לנו ליהנות מהשקט של הסביבה . בתום עלייה קטנה, עוברים את הישוב שואבה, וזה הזמן למלא מים ולקנות פינוקים בתחנת דלק.
יש ביננו תותחים שבדרך כלל אימון הופך לתחרות ורגילים לראות רק את גבם, אבל פה, הם לוקחים את הזמן לכל הפינוקים וזה מעלה לי חיוך גדול, כנראה שהם הבינו היטב שאצלי כל יציאה למסלול נהפכה לריצה-טיול והעיקר ליהנות מכל רגע. המשך הריצה-טיול מעביר אותנו במנהרה לחניון פורצי הדרך ומשם לנחל אילן הקסום. גן עדן בין ההרים, קריר ומוצל, חוויה מדהימה לאורך 7 ק"מ במגמת ירידה על שביל רחב בסימון כחול עד שער הגיא. אני כל כך שמח- החברים שלא הכירו אחד את השני בתחילת המסלול, מנהלים שיחות, צוחקים ומתייעצים, כיף לראות ולהרגיש את אהבת הריצה שמחברת ביניהם. בסוף הירידה הקבוצה המהירה מחכה לנו בסבלנות ומקבלים הנחיות להמשך הריצה. כולם ממושמעים, פשוט קבוצה למופת. המסלול המקורי היה צריך לקחת אותנו דרך פארק קנדה וריצה של 2 ק"מ על הכביש עד המכוניות אבל בגלל גודל הקבוצה וסיכון לפגוש קבוצות של אופני כביש, ערב לפני שיניתי את המסלול. בעזרת מעבר תת קרקעי, אנחנו מגיעים ליער אשתאול ולאורך 5 ק"מ אנחנו נהנים לרוץ בין הכרמים. עלייה קטנה אחרונה מביאה אותנו למכוניות ולארוחת בוקר. יום שישי, 15 אמיצים התייצבו למסלול מדהים וסיימו אותו עם חיוכים ענקיים. תודה לעמית, שחר, דורון, דן, דבורי, שי ש, רונן, מיקי, מרדכי, מיכאל, שי, נדב, משה וגיא - כל אחד מכם אלוף ובזכותכם, למרות כל התחזיות, יום שישי הפך לחוויה מדהימה
|
