| מרות המרתונים הנהדרים שעשיתי בעולם, סובב עמק 2015 זו החוויה הכי עוצמתית מבחינה חברתית שהייתה לי.
הדרך להגיע לקו הזינוק חשובה מאוד ואפשר להגיד שלמרות הקיץ החם נהנתי מכל ריצות ההכנה. הפעם רוב הריצות התבצעו בשטח, מהמרכז להרי ירושלים. לשבת מול מפה, לתכנן מסלול, להזמין חברים, לצאת למסלולים עם חברים חדשים, להרגיש שכולם סומכים עליך במאה אחוז ולסיים את הריצות שמחים, מחויכים ועם טעם של עוד, אין יותר טוב מזה. חרשנו את הרי ירושלים בלילות וחזרנו בזריחת השמש לפריסות משובחות. העובדה שהכותרת של רוב המסלולים הוגדרה כריצה-טיול בקצב דיבור, אפשרה לנו לעלות את הכושר ואת המרחקים בכיף גדול, בלי פציעות ובחוויה חברתית נפלאה.
שבועיים לפני המרוץ, ביקשתי משי חזן המלך, אישור להקדים את שעת הזינוק שלי כך אסיים יותר מוקדם ואוכל לקבל בקו הסיום את החברים שלי שרצים במקצים שונים. מבחינתי לא באתי לקחת פודיום ואני מתכוון להפוך את הריצה לאירוע חברתי. יום המרוץ מגיע, אני מרגיש מוכן ועם הרבה ביטחון. אני מתחיל לרוץ בקצב דיבור ומקפיד לשתות ולאכול כל 15 דקות. לקחתי בתיק ג'לים, כדורי מלח, אורז עם תמרים, אגוזי ברזיל ובקבוק מים עם קוקה קולה. המטרה שלי היא שליטה ובקרה לאורך כל המסלול והכל מתוכנן לפרטי פרטים. 6 ק"מ הראשונים עוברים בקלות, בנוף פסטורלי אני עובר את התחנות. גיא זולף , אריאל, עדן, מיכאל, רומן ועמית דואגים לתחנות מאורגנות, מדהים לראות כמה אהבה הם מעניקים לרצים. בגלעד, אני פוגש את אשמורת וגיל הגדיש שרצים 200 ק"מ, כולנו שמחים לראות אחד את השני, אלופים. בלי לשים לב אני כבר בחזרה למתחם הזינוק שבו אני פוגש את דן, שחר, מיקי, דביר, אלון, גל, גיל סגל, שרונה וגלית שמתכוננים ל 100 ק"מ , רוני ל- 200 ק"מ ועטרה. מתחבק עם החברים, אני רואה שהם מתוחים ומחכים בסבלנות לרגע הזינוק. עוד מעט, הם ישרפו את המסלול.
אני לוקח את הזמן שלי, לא ממהר לשום מקום, מעמיס אוכל מוצק ומרק חם, מרגיש מצוין ומוכן לסיבוב השני. בג'וארה, אני שומע את הזיקוקים של ה 100 ק"מ, שי שיחרר את האריות, ואני יודע שבמהלך הלילה הארוך, אפגוש שוב את החברים הנפלאים. כל כך רציתי לראות אותו על המסלול וכנראה שיש מישהו למעלה שסידר לנו את הפגישה בזמן המתאים, מולי בחושך מוחלט, אלכס המלך של הרי ירושלים מגיע, הוא נראה נהדר ומחייך, מקצה 166 ק"מ, חיבוק חם גדול, אהבת הרצים. הוא מלווה באריה פישלר, רץ למרחקים ארוכים עם הרבה ניסיון, כיף להם.
עוד כמה מאות מטרים, עוד פגישה מהסרטים עם אחד האלופים שלי וחבר יקר, ניר עזיזה שמלווה במירב, מקצה 200 ק"מ. עוצרים לתמונה משותפת ועוד פעם חיבוק גדול. תחנת גלעד בפעם השניה, פוגש את שועל השבילים, יאיר ישראל שמספר לי על היום החם שהיה, אלוף האלופים. משם חזרה למתחם.
הסיבוב היה יותר קל מהקודם, ההרגשה נהדרת. החגיגה ממשיכה, אני ממשיך לקחת את הזמן שלי וליהנות מכל רגע במתחם, אין סוף חיבוקים עם רצי 61 ק"מ, דרורי, שי, דורון, עמית, דבורי, אלדד, שמי, ליאור, טלי ואיציק. אני יוצא לסיבוב עם המון אנרגיה ובטחון, אני יודע שזה יהיה הסיבוב הכי יפה והכי חברתי של הלילה, עוד מעט יהיו כל המקצים על המסלול ואפגוש עשרות חברים, חברים יקרים שבילו איתי שעות ארוכות בהכנות ותהיה לי שמחה גדולה לראות אותם משיגים את המטרה שלהם.
אני עובר את הטייפון, הפעם גלעד קרוס מקבל אותי ומזכיר לי לאכול, אין דאגה בתחום הזה, שמתי בתיק כריכים עם פסטרמה. נשארו עוד 26 ק"מ, פחות מסיבוב. עד ק"מ 80, אני מקפיד לקחת ג'ל ותמרים כל 15 דקות וזה עובד מצוין ופתאום בלי התראה הגוף שלי מסרב למזון מהסוג הזה. הרגשה מוזרה, אני מרגיש מצוין, אין התכווצויות שרירים ואני ממשיך בקצב דיבור וחושב על פתרון. אני יודע שהכל יכול להשתנות בן רגע ושאני חייב להמשיך לספק אנרגיה לסורר.
בירידה לגלעד, עוברת אותי קבוצה של כמה חברים ואני מזהה בנדנה אדומה וסגנון ריצה שמוכר לי, יוסי, אח שלי לריצות ארוכות, מישהו למעלה שלח אותו, ופתאום אני זוכר את אחד הטריקים שלנו שביצענו באמצע הלילות הארוכים המשותפים שלנו. קודם כל אני מגביר את הקצב כדי לחבק אותו בתחנה ואז מבצע את הטריק, אני יושב כמה דקות כדי להוריד את הדופק, מוציא את הכריך עם הפסטרמה וטורף אותו ביס אחרי ביס.
זה מספיק אנרגיה עד הסיום. סמי, חבר יקר, מתנדב בתחנה, מפנק אותי עם דברים טעימים. הזריחה מגיעה, עוד 10 ק"מ עד הסיום, נחלים של רצים כבר על המסלול, אני פוגש את משה, עוד חבר יקר ועצלני המדבר, דן, שחר, מיקי, קרן ואייל באמצע הסיבוב אחרון שלהם, הם נראים שמחים ונהנים מכל רגע ,עצירה לכמה שניות לתמונה משותפת, מאחל להם הצלחה להמשך. הנה הוא מגיע מולי כמו אווירון, שורף את המסלול, החברים ניסו לרוץ לידו אבל לא ניתן לעמוד בקצב שלו, הוא הגיע כדי לשבור שיא אישי ואני מודע לזה היטב ופתאום הוא נעצר לכמה שניות, לא יאומן, דורון המלך, חבר לנפש, שותף להמון חוויות ריצה, עוצר ומחבק אותי עם חיוך של מנצח, ממלא אותי בהמון אנרגיה רוחנית, אין לי ספק שהוא ישבור את השיא האישי.
עמית בציר הנסיך ואייל גולן התותח מעניקים לי את החיבוק הבא, עמית נראה מצוין, אייל עם המון ניסיון מלווה אותו בסיבוב השני.
אני פוגש עוד חברים בדרך לסיום, מרדכי, רפאל, יחזקל, טל ביבי, יניב ,מוטי ונחום ל 100 ק"מ ומיכאל וקרול האלופים ל- 166 ק"מ, למרות הלילה הארוך, הם נראים טוב וכיף לראות אותם.
אני מתחיל לפגוש את רצי ה-33 ק"מ, רצי 61 ק"מ נוספים ומקבל חיבוקים כל כמה עשרות מטרים, כל חיבוק וכל חיוך מעלה בהדרגה את החוויה החברתית, החגיגה בשיאה.
רוב החברים השתתפו איתי בריצות הכנה, הם מאושרים ומחייכים, הרשימה ארוכה וכל אחד אלוף: מקס ,אלי, אופיר, אמיר, יעל, לילך, גיל פרי, שימי, עופר, רונית, משה ניסים, טל, שימי, אורית, צחי, אסף, אמיר גלס, דרורי, חיים, דבורי ,שי, משה קמנסקי, שי אלבליג, ארז אקסל, ענבר שוחט, רונן, אורנה, מייק, אוהד, אריאל, יובל שרביט, יהודה, יורם דר וניצן.
בק"מ האחרון, אני מנסה לשחזר את רגעי הריצה. לא היו משברים, לא התכווצויות שרירים, נהניתי מכל רגע, מרגיש מצוין, עובר את קו הסיום עם חיוך ענק, המטרות הושגו, הרגשה נהדרת ומוכן לקבל את החברים בסיום המקצים שלהם.
כל החוויה שעברתי לא יכלה להתגשם בלי החברים הטובים שהשתתפו איתי בריצות הכנה, בלי משפחת הרצים קרוסבי שתמכו ועודדו לאורך כל החודשים אחרונים , בזכות שי חזן וכל המתנדבים באירוע שנתנו את הנשמה שלהם כדי שכל אחד מ 2000 הרצים ישיג את החלום שלו ובתמיכה, בהבנה, בעידוד ובאהבה של אשתי ומשפחתי.
|
