| מוקדם בבוקר, 12 חברים נפגשים בצובה למסלול מדהים ביופיו שיוביל אותנו בין מעיינות הרי ירושלים. אני שמח לראות אותם: דבורי, שי, סיימון, דרורית, חיים, יוסי, עופר, איציק, רענן, אייל, מיכאל ואני.
חברי מנוסים, כל אחד ברמה שלו ומוכנים להרפתקה של יום שישי. למרות שרוב המסלול מוכר לי, בבנייתו, אני תמיד מנסה לכולל בתוכו קטעים חדשים. רצים בקצב דיבור על שביל רחב במגמת ירידה מסומן בירוק. מגיעים לבריכת "עין טייסים" שמתוחזקת על ידי קיבוץ צובה. מקום מקסים, כנראה שמתבצע השבוע ניקיון יסודי, אין מים. לפני שבועיים, היא הייתה מלאה, לא נורא, נחזור אליה בעתיד הקרוב. בהמשך הירידה, אנחנו פוגשים פיצול שבילים, השמאלי עם סימון ירוק מוביל לגשר רפאים עם מעבר בתוך מים. אני בוחר את השביל הימני ללא סימון שלוקח אותנו בירידה קצת טכנית לנחל שורק. כיבינו את הפנסים, נהנים מהזריחה ומהקושי של הקטע. פנייה שמאלה מביאה אותנו לגשר רפאים מרוצים ויבשים. כדי להגיע למעיין "עין אל כף" אנחנו רצים על הכביש, אחד אחרי השני, עד מכון הטיהור וחוצים את הכביש בזהירות לטיפוס של 50 מטר. פתאום עם חיוך ענק, רענן לוקח את ההובלה בין הצמחייה והסלעים, מקומות שהוא מתמחה בהם, והוא מוצא בקלות את המעיין, בריכה קטנה המשקיפה על נוף האזור. עד סיום העלייה, קצת מקללים, זה מזכיר את הטיולים השנתיים של ילדי בית הספר. החברים פה עברו את גיל 40 והירושלמי החביב מחזיר אותם לסיוטים מהעבר. שביל לבן מסמן לנו שהגיענו לשטח רגוע, פונים ימינה ומתחילים לטפס בעלייה מתונה של 4 ק"מ מלאה בסיד עד חורבת סעדי, זה הקטע החדש שבחרתי שבזכותו זכינו בנופים מקסימים. השמש מתחילה לעלות אבל בריזה נחמדה מקררת אותנו. איציק, הוא הירושלמי השני שבחבורה, יש לפעמים סגנון ריצה מיוחד שאני אוהב לראות, הוא ורענן מטפסים ביחד, בקלילות ובאותם צעדים וקצב, כמה יפה לראות אותם, כנראה שהם נולדו כאנשי ההרים .ממש כיף לראות אנשים נהנים. יוסי מחייך כל הזמן, בחור מקסים, אייל מצטרף לירושלמים ונותן כבוד לאנשי השפלה, דבורי, שי, עופר וסיימון מרוכזים במשימה, מיכאל מקווה שהעלייה לא תסתיים, דרורית וחיים, הצוות הבלתי נפרד נהנים מכל רגע ואני שמח לרוץ בין החברים הנפלאים האלה. עוברים ליד מעיין "עין סעדים", אין מים אבל טוב להכיר את המקום. בחניון חורבת סעדים, זה זמן להפסקה קטנה ולמילוי מים. חניון נחמד, משפחות הקימו בו אוהלים ומכינים ארוחת בוקר בטבע. שביל ישראל לוקח אותנו בסינגל מדהים ומוצל לאורך 3 ק"מ בנוף של שוויץ מלא בריכות קטנות עד "עין תמר". גן עדן קטן, זה הזמן להתרענן במים הקרים של המעיין, ממש תענוג. מטיילים הקימו במקום זולה ונהנים מכל הסביבה. מעיין הבא, עין שריג, 2 בריכות מלאות מים, חבל שמטיילים השאירו את הסביבה לא נקייה. ממשיכים על שביל ישראל ויורדים לוואדי יוסף. קטע טיפוסי לשביל ישראל, התוואי יכול להשתנות כל כמה עשרות מטרים, למשל ירידה על שביל נורמלי ופתאום דילוגים על הסלעים, כיף גדול. "עין חנדק", מקום מקסים כאשר יש מים , כרגע אין, אבל יש מספיק תאנים במקום והחברים נהנים מכל ביס. כניסה עמוקה לוואדי יוסף, מקום פראי, ירידה במדרגות וקפיצות מעל סלעים. השריפה האחרונה השאירה סימנים של שחור, ריח של פחם מרחף באוויר, עצים נפלו על האדמה, אבל כמו שאני מכיר את הטבע, הוא חזק ותוך זמן קצר, הכול יחזור לכקדמותו. מגיעים למדרגות הסטף, מתחיל להיות חם וחוץ מהירושלמים, כולם עוברים להליכה. לא קל, אפשר להגיד קשה, ולאחר מאמץ אחרון, "עין סטף" מקבלת אותנו עם בריכה עמוקה מאוד ומעליה מקור המעיין עם מים מאוד צלולים ונקיים, בדיוק במקום ובזמן המתאים להתקררות. ממשיכים בשביל השמורה, מבטים אחרונים על הרי ירושלים ומגיעים לכיכר הסטף. שביל בסימון ירוק יוביל אותנו לצובה, מדלגים על "עין צובה" בגלל החום ומרחוק מזהים את המכוניות. איזה בוקר מקסים, שביל המעיינות לקח אותנו בנופים מקסימים, החזיר אותנו לילדות, הכניס אותנו לפינות חמד נפלאות, ולפריסה טעימה בסיום. תודה לכל האמיצים שבאו לחלוק איתי את החוויה, בזכותכם, היה לנו בוקר יום שישי מוצלח. המסלול הבא כבר מוכן, כהכנה לסובב, הוא יהיה יותר ארוך, בקצב יותר מהיר, אתגרי יותר אבל יכלול הנאה מרובה ונופים מקסימים. אפרסם אותו השבוע
|
