| למרות האובך ובניגוד להמלצות להיסגר בבית ולא לבצע פעילות גופני מחוץ למכוני כושר, מתייצבים 9 חברים לריצה בלטרון למסלול של 24 ק"מ שיוביל אותם בשעות הקטנות של הלילה בין הפרדסים והמטעים של האזור. שעה לפני היציאה, אני מתעדכן בחדשות, לא נראה טוב בכלל, אשתי לוחצת על ביטול הריצה, היא מביאה לי את הפלאפון ופוקדת:
"תתקשר לחברים שלך ותבטל". איך אני יכול לבטל , אולי לא אתפוס את כולם ויש כאלה שיגיעו למפגש. אני מגיע להחלטה לצאת לריצה ולבדוק בשטח, כולנו מבוגרים ואם צריך להפסיק או לקצר, ההחלטה בידנו.
קיבלתי כמה ביטולים על ההשתתפות והגורל סידר שרוב המתייצבים הם מהקבוצה שלי - "קרוסבי קרו", איזה כיף, נרוץ כמשפחה.
לאחר קבלת הדרכה קצרה, יצאנו לדרך בקצב דיבור. אחריי- טל, משה, עופר, יוסי, רונית, דורון, גיל ולילך משוטטים בשדות עד החיבור לשביל המקביל לכביש 1. השביל מאוד נוח לריצה ולאחר 6 ק"מ, אנחנו פונים שמאלה לכיוון "משמר איילון", מחכה לנו עלייה נחמדה של 600 מטר וכולם כובשים אותה בהצלחה. התחלה טובה, מזג אוויר טוב, אין זכר לאובך ומקבלים מדי פעם בריזה נעימה שמקררת אותנו. אני לא יודע מאפה היא מגיעה אבל טוב לנו איתה. חוצים את הכביש 424, ורצים בעקבות שביל בסימון אדום בין פרדסים ומטעים של זיתים עד תל גזר. למעשה אנחנו רצים מסביב לתל גזר ואפשר להבחין בישובים הסמוכים. גוש דן מכוסה בענן ענק אדום, לצפות בו בשעות הקטנות של הלילה, זה פשוט מדהים. בפסגה של תל גזר, טל מקריאה לנו קצת היסטוריה של המקום. אנחנו מסתובבים קצת בשטח וממשיכים בירידה נחמדה לכיוון יער המגינים על שביל בסימון כחול. דורבנים מטיילים על השבילים ובוחרים במהירות במטעים. עברנו כבר 15 ק"מ, ונמצאים בדרך חזרה לכיוון נחשון על שביל בסימון ירוק שמתחלף מהר לשחור. פה ושם עליות קטנות. גיל בצעדי איילה מוביל קדימה, לילך מחייכת כל הדרך, יוסי, טל, עופר ומשה רצים בחבורה, לא ממהרים לשום מקום, בדיוק מה שאני אוהב, שמחים ומדברים ללא הפסקה. נורית , פעם ראשונה בשטח איתי, האימונים בראש ציפור באים לידי ביטוי והיא כובשת את העליות עם חיוך ענק, אלופה בשטח. דורון התותח, עובר בין הרצים ללא הפסקה, מדבר ומחייך לכולם, מקרין הרבה ביטחון ונהנה מכל רגע. פתאום דורבן ענק ועצבני קופץ מהשיחים ועובר לידי, מנופח כמו כדור, אני מבחין בקוצים שלו, רגע מפחיד אבל כנראה שהוא נכנס ללחץ ובמהירות מטורפת נעלם, טוב שזה נגמר ללא קרב. עיקוף קטן מביא אותנו לבית קברות נחשון, יש ברזיות מים אבל רציתי בעיקר לעבור פה כדי שנוכל להיזכר ולהגיד כמה מילים על "שירי בנקי", הפרח שנקטף במהלך מצעד הגאווה. ממשיכים לרוץ במקביל לקיבוץ נחשון, גפנים החליפו את המטעים וכבר מבחינים באורות של לטרון. עוד עלייה קטנה ואנחנו מסיימים ביחד את ההרפתקה של יום חמישי.
פריסה עמוסה בעוגות ושתייה לכבוד ראש השנה, כיף לשבת ביחד כמשפחה. בני המשפחה מאוד רעבים, חלקם לא רגילים לצאת לשטח בשעות הדמדומים, ואני מאוד שמח שהם באו לקחת חלק בערב הנפלא.
טל, משה, עופר, יוסי, רונית, דורון, גיל ולילך- תודה, בזכותכם הלכתי לישון עם חיוך ענק
|
