| הפעם אשתף אתכם על מחשבות של מוביל ריצה שטח.
לפני חודשיים, אני ומורן שהיא חברה במועדון וגם מארגנת ריצות חברתיות חשבנו לשתף את את הרצי של אף_אחד_לא_יבוא עם הקייטנה של המועדון.
לא ידעתי כמה רצים ירצו להשתתף לכן בניתי מסלול מעגלי כדי להקל על הארגון מבחינת לוגיסטיקה. ככל שעברו השבועות, נרשמו יותר ויותר רצים באירוע של אף_אחד_לא_יבוא , שהתפיסה של האירוע: יכולים להגיע כמה שרוצים בלי להכיר אחד את השני. התחילו להתרוצץ במוחי מחשבות שאולי לא רעיון טוב להוביל קבוצה כל כך גדולה כי אני לא מכיר רוב החבר'ה . בריצות שלי, ידוע שאני מברר וחוקר כל משתתף חדש כדי לראות אם הוא מתאים לריצה וגם למועדון.
שבועיים לפני האירוע, נרשמו כבר מעל 50 חבר'ה ושמעתי שיכול להיות שחבריה שלא נרשמו יגיעו ברגע אחרון.
האם לבטל את האירוע, לא יכולתי כי האהבה שלי להביא אנשים לגלות שבילים בארץ היפה שלנו יותר מדי חזקה.
10 ימים לפני האירוע, החלטתי לבצע ריצה הכרת השטח למרות שאני מכיר את כל השבילים זה יהיה פעם ראשון לפי תווי המסלול שבניתי. צוות 5 מצטרף לריצה ספונטנית , מבצעים את הירידה, סינגל עיזים של 2 ק"מ, נכנסים לנחל, התכנון הוא להיצמד לשביל מסומן בכחול אבל חנן לוקח אותנו להליכה לתוך הנחל, כיף גדול וכמה מאות מטרים אחרי זה מתחברים שוב לשביל המקורי ומסיימים את המסלול.
אני חוזר הביתה ומתחיל לחשוב שחסר לי כמה מאות מטרים על שביל הכחול. עוד פעם מחשבות מתרוצצות ואני מחליט שאני חייב לחזור לבצע שוב את המסלול, כמו בטלפתיה ,פרדי כותב לי שהוא מעוניין לקבל את המסלול ואני מציע לו שנבצע אותו ביחד, קובעים יום וצוות 8 כבר על המסלול. הפעם אין סטייה, הולכים-רצים לפי הסימון הכחול, מחכים לנו מעברי בעזרת יתדות והליכות בקצה תהום, אני כבר בטוח שאני מכיר כל אבן וסלע במסלול.
הנה עוד כמה שעות הקייטנה תתחיל , צריך לישון טוב בלילה אבל השעות עוברות ולא מצליח להירדם. מחשבות שונות מתרוצצות עוד יותר, חושב על המפגש עם הרצים, מי יבוא, כמה יבוא, האם המסלול יתאים לכולם, סרט אחרי סרט אני מדמיין את מעברי בעזרת יתדות והליכות על קצה התהום, בקיצור לא נרדם.
כבר שעה 4 לפנות בוקר, אוסף חברים בדרך, תאונה בכביש 1 מעקב אותנו , הנהגים מתחילים לצאת מהמכוניות ומזהים הרבה חבר'ה עם בגדי ריצה, חלקם הולכים לסטף בשביל רחב ונחמד, חלק הולכים לסינגל עין רפא, טכני וגם נחמד ואני הולך להוביל בלב המדבר, הם מקנים בי ואני מקנה בהם, זר לא יבין.
נפגשים בנופי פרת, במבט ראשון, מעל 50 חבר'ה, אני מזהה כמה הורים עם נערים בני 14-16, רצים לא מוכרים, זה בדיוק המתכון של אף_אחד_לא_יבוא אבל כולם באו. עובר בין אחד לשני, מוודה שיש מספיק מים לכולם, חלקם באו בלי כובע, אני לוקח נשימה עמוקה ומתחיל את ההדרכה, קצת קשוח לפי מה ששמעתי אבל היה לי תקווה שחלקם יוותרו ברגע אחרון אבל זה לא קרה. מתחילים לרוץ, נכנסים לסינגל, עוברים את הדרדרת הראשונה מחכה לראות שאין נפילות, עוברים את הדרדרת השנייה, כולם עוברים בשלום, ובזמן שמחכים, אני מחליט לעבור בין כולם ולפחות להכיר את שמותם ואפה הם גרים.
כן, עובר אחד אחד, מעל 50 חבר'ה, זה לוקח כמה דקות אבל זה היה שווה, אני מקבל בלי סוף חיוכים מול הנוף המדהים של המדבר, מרגע זה, אני נכנס לרוגע ושלווה כמו שאף הפעם לא הרגשתי בריצות שהובלתי. אני כבר יודע בתוך תוכי שהם סומכים עלי והכי חשוב שאני יכול לסמוך עליהם לאורך כל המסלול.
היה מדהים לראות קבוצה שרובם לא מכיר אחד את השני מתגבשת לאורך המסלול, עזרה הדדית במעברים מפחידים, עזרה למוביל בנקודות פיצול, צחוקים, אושר ללא גבולות בתוך הבריכות, כל המחשבות שהיו לי התפוגגו ונהניתי מכל רגע עם קבוצה של אלופים. סיום בטקס של המועדון, פריסה של מלכים מול הנוף המדברי, 9 ק"מ של חוויה שנזכור עוד הרבה זמן.
תודה רבה שבאתם לקייטנה איתי ועם מורן, תודה רבה שנתתם לי להוביל אתכם בלב המדבר, בזכותכם גיליתי בתוך עצמי עוד כמה תכונות וכלים לטובת ריצות הבאות, חזרתי הביתה עם חיוך ענק
|
