| ום חמישי, חצות, שישה חברים נפגשים בלטרון לריצה עד אור הבוקר במסלול מדהים בהרי ירושלים.
יוסי, שמי, חמי, דבורי ושי מוכנים לאתגר, מסלול ארוך עם תנאי שטח משתנים לא קלים. המטרות של הריצה, הם שעות על הרגליים, עמידה בקצב ולמידה. לאחר הדרכה קטנה, יוצאים לדרך, הפעם לא בחרתי את שביל ישראל. בצומת לטרון לוקחים את שביל הכניסה למנזר שמוביל אותנו בין הפרדסים והגפנים עד מסילת ציון, התחלה מישורית , מצוין לחימום המנועים.
למרות השעה, אנחנו לא לבד במסלול, מאות בני נוער כבשו את האזור ואנחנו שומעים ברקע את השירים ורואים נחשולים של פנסים שמתקדמים בהרי הסביבה. מחזה מיוחד ומחמם את הלב, פלאפונים, ומחשבים נעזבו לרגע לטובת הליכה בטבע והכרת הארץ.
עוברים את עין מסילה ומגיעים לדרך הג'יפים, שביל בסימון אדום. עלייה אתגרית לאורך 4 ק"מ עד בית מאיר. כבר בהתחלה, מתחלקים לזוגות- שמי וחמי מטפסים בריצה, בדיבורים ומאתגרים אחד את השני. דבורי ושי, יד ביד מכירים היטב את העלייה ובאו לנצח אותה עם המון אהבה. יוסי ואני בחרנו להגיע לפסגה בריצה-הליכה, הסיום עוד רחוק וצריך לשמור כוחות. מה שבטוח, העלייה הזאות מחזקת את הקשרים בין הרצים ואני תמיד מכבד אותה כאשר אני באזור. סוף סוף מגיעים לשמורת המסרק, עצירה של דקה להורדת הדופק והדרכה להמשך המסלול במזג אוויר קריר ונעים.
ב 5 ק"מ הבאים, שביל רחב בסימון שחור מוביל אותנו לרכס הצפוני במגמת ירידה כיפית לשואבה. מי שמכיר את האזור, יודע שבתחתית הוואדי נמצא נחל כסלון, אחד המסלולים היפים בסביבה. בעלייה קצרה בין הבתים היפים של תושבי שואבה, אנחנו מגיעים לתחנת דלק, זה הזמן למלא מים ולקנות צ'ופרים.
16 ק"מ עברו והמסלול מכין לנו עוד חוויות נעימות. עומדים בקצב ובמטרות, תכנון מדויק. מעבר מתחת לגשר מביא אותנו לדרך דיפיינבקר. קיצור של ק"מ חוסך לנו עלייה, לא נורא נשלים את המרחק בדרך. שמחים בהחלטתנו, אנחנו מתחילים לגלוש במהירות על שביל רחב בסימון אדום, 7 ק"מ של כיף, לא צריך להתאמץ, הרגליים עושות את העבודה ואפשר להנות מהנוף למרות החושך. אני תמיד מחלק את המסלולים שאני בונה לכמה חלקים- לפני היציאה, אני מסביר באופן כללי את המסלול, לא ניכנס לפרטים, אבל בכל התחלת חלק, אני מפרט את תוואי השטח, מעדכן על פיצולי שבילים וסימונים המשתנים ומעביר הוראות. שיטה שעובדת, אף אחד לא הולך לאיבוד, כל משתתף לומד להכיר את המסלול ולא רק רץ אחרי המוביל כמו רובוט. תחנת הדלק שער הגיא מקבלת אותנו, לתדלוק נוסף. כדי להיכנס לפארק קנדה, פשוט היה צריך לחזור ק"מ על הדרך שבאנו, לטפס בעקבות הסימון השחור ואחריו לפנות שמאלה לשביל בסימון ירוק שמתחבר לשביל בסימון אדום לאורך הפארק, אבל בחרתי קטע חדש שרציתי להכיר. מתברר שמתבצעות עבודות בשטח וכל השבילים נמחקו. עוד יותר מאתגר למצוא חיבור לשביל האדום. ללא טעויות ובמהירות, מוצאים את השער פתוח והשביל המצופה מוביל אותנו לפארק קנדה. עליות נחמדות ורבות ב- 6 ק"מ הבאים מביאים אותנו עד הכניסה לשער הראשי של הפארק ליד כביש 3. עוברים את הכביש, אני מוציא את הבקבוקים שהטמנתי לפני הריצה. למרות שנשארו לנו עוד 6 ק"מ עד הסיום, חשבתי להטמין בקבוקים למקרה הצורך. תכנון טוב ומשתלם, הבקבוקים מתרוקנים תוך רגעים ספורים ולאחר מנוחה של כמה דקות אנחנו ממשיכים בשביל המקביל לכביש 1 עד מעבר תת קרקעי ועוברים לצד השני בקטע מישורי ונחמד לאורך השדות. מפגש מרגש עם קבוצת רצים בהובלת אלקס, תמונות משותפות עם האלופות אולטרה והנסיכות בחיים - לימור וגלית, עוזרים לנו לסיים מסלול מדהים ומאתגר עם חיוך ענק. למרות שהמכוניות נמצאות עשרות מטרים לפנינו, החברים מחליטים להשלים עוד ק"מ 1 כדי להגיע למספר עגול של 40, זר לא יבין, גם אני לא מבין אבל אני שמח שיש לחברים עוד הרבה כוחות בסיום וזו אחת מהמטרות שנקבעו לאימון היום. יוסי, חמי, דבורי, שי ושמי - תודה שהצטרפתם איתי למסלול נפלא לאורך כל הלילה ובזכות התרומה והעזרה של כל אחד מכם, יכולנו לשבת וליהנות מפריסה נחמדה שבה נזכרנו ברגעים המדהימים של המסלול
|
