| ב 4:50 , אני פוגש את מורדכי בתחנה רכבת בית שמש ומיד אנחנו יוצאים לדרך.
זה פעם ראשונה שאני יוצא לריצה עם 4 ליטר מים, מורדכי אומר לי שלא צריך אבל אני לא לרוצה לקחת סיכון ומחליט בכל זאת להמשיך לפי התכנון שלי. המסלול מדהים ביופיו, זה פעם השלישי שאני מבצע אותו, פעמים ברכיבה והפעם בריצה. כל פעם אני נהנה עוד יותר. אחרי 3 ק"מ , נכנסים לשטח ,בצד שמאל, נחל שורק מלא מים , כיף לשמוע אותו. עוברים את המעבר מים היחיד שבמסלול ובעזרת שקיות פלסטיק, הנעליים שלי נשארים יבשים. אחרי 15 ק"מ , נפרדים מנחל שורק ונכנסים ליער עמינדב ופוגשים את נחל רפאים, אין בתוכו מים והוא מכיל רק סלעים גדולים, המזל שהמסלול עובר על ידו . הנופים והצמחייה ממשיכים להפתיע אותי, המזג אוויר קריר ואי אפשר לבקש יותר. ב ק"מ 21 , אנחנו מגיעים לגשר קובי. עד עכשיו הק"מ עברו בקלות ללא עליות רציניות .
3 ק"מ הבאים נותנים לנו להבין שאנחנו בדרך לירושלים, 3 ק"מ של עליה רצופה ולזה אני חיכיתי. אני מחליט לא לעבור להליכה לרגע, מכל אחד השכלתי, זה למדתי מלימור ביגון שלמדה מ Ziv Zwighaft, לא הולכים בעליות ,והפלא שזה עובד מעל הציפיות שלי, אני שומר על קצב קבוע ומעלה חיוך אחרי כל סיום עלייה, וחושב שניצחתי אותה, הרגשה נהדרת.
בפיצול שבילים , קבוצת רוכבי אופניים נחים מתחת עץ ומכנים קפה, אנחנו ממשיכים בשביל שמסומן בשחור. עלייה קטנה פה ושם, אפשר לראות בצד השני של הרכס את הכפר בתיר(רשות פלסטיני) ומה שמפריד בנינו , הוא פס הרכבת. בק"מ 31, כניסה קרירה לתור המעיין "עין לבן", אני נשאר כמה דקות בתוך המים ומרגיש כמו חדש. הק"מ אחרונים מבאים אותנו לגן החיות, בצד ימים עולים על גשר ומסיימים בתחנה רכבת מלחה. כמו ילד קטן, אני מתרגש לקחת את הרכבת שתחזיר אותי לבית שמש. זהו, יצאנו שוב, אבל הפעם אני יושב ומבחין מחדש בכל הנופים המקסימים שעברנו בריצה.
לסיכום, 34 ק"מ מדהימים, בריצה כיפית ובחברותה של מורדכי המקסים שצדק לגבי המים, נשאר לי עוד 2 ליטר. לכבוד חג שבועות, עלינו לביקורים לירושלים, מי היה חולם על זה בגולה לפני 67 שנים, ארץ ישראל יפה, רק לצאת ,לרוץ
ולגלות מקומות יפות
|
